(ע"ר) ואח' נ' עיריית שדרות ואח'

החלטה

1.בקשה למתן פטור מתשלום אגרה בתביעה כספית על סך 1,262,000 ₪, שעניינה כהגדרת המבקשים בכתב התביעה בהיבטים הכספיים נזיקיים שנגרמו להם כפי הנטען עקב מעשי ו/או מחדלי המשיבות משחזרו בהן, למצער באופן חלקי, מהתחייבותן הנטענת להקצאת שטח להקמת אתר הנצחה, לרבות מקום קבורה, להנצחת הצדיק רבי שלום בר חנין המנוח, אשר לשם הנצחתו פועלת העמותה המבקשת 1.

במסגרת התובענה עותרים המבקשים אף לפיצול סעדים, שכן כנטען אין התובענה עוסקת כלל בהיבט המנהלי ובחוקיות החלטותיהן של המשיבות בקשר עם הפעילות המיוחסת להן ואשר הסבה למבקשים נזק בדמות הרס כלונסאות שנבנו בשטח המוקצה, בהיתר כדין.

הנזק הנתבע מורכב מרכיב ממוני שעניינו בנזקים נטענים ועלות השבת המצב לקדמותו בסך של 378,653 ₪, הנתמך בחוות דעת הנדסית, ומרכיב לא ממוני בסכום היתרה, 883,347 ₪, בגין "העוול העצום שנגרם לתובעים ולתורמי התובעת 1" (ס' 71 לכתב התביעה).

2.ביום 10.2.13 ניתנה החלטתי בבקשה ולפיה לא ניתן להיעתר לה בשל היותה בלתי מפורטת דיה, ומאחר ואינה מבססת את התשתית הראייתית הנדרשת לקבלת החלטה בגין טענה להעדר יכולת כלכלית, לרבות העדרו של הסבר באשר לשכר טרחת בא כוח המבקשים, שעה שמצבם הכלכלי קשה כנטען.

בעקבות החלטה זו עתרו המבקשים בבקשה נוספת נשוא החלטה זו.

המבקשים טוענים כי הינם בעלי יכולת כלכלית מועטה, כי המבקשת 1 הינה עמותה שאינה פועלת למטרות רווח וכי אף שבחשבונה יתרת זכות זעומה (בסך של כ-22,000 ₪), קיימים לה חובות בגין שכר הנה"ח, אגרת רשם העמותות ועוד הוצאות.

המבקשים מדגישים כי יש לכבד את רצון התורמים כי כספם ישמש לקיום מטרתם הדתית ולא נמסר להם כי עתיד הוא להיות מופנה לטובת מאבק משפטי לשם קיום הבטחה שניתנה למבקשים. מאידך, טוענים המבקשים, המשיבות הינן שלוחות המחזיקות בכספי הציבור וכיסן עמוק וכפועל יוצא כוחן במותנן, והדעת לא תסבול כי בשל מכשול של אגרה יצאו מחוזקות ולא יתנו את הדין על מעשיהן.

באשר לשכרו של בא כוחן נטען כי אפילו שכרו נתרם במרביתו למבקשת 1 שכן השכר שבו חויבה המבקשת 1 הוא רק בעבור הוצאות משרדיות, עלות דיונים ועבודת משרד בסך של 3,500 ₪ כולל מע"מ.

3.לאחר שנתבקשה תגובת כלל המשיבים, נתקבלה עמדת הפרקליטות לפיה אינה צד להליך ולפיכך אין בידה המידע הנדרש, וכן נתקבלה תגובת המשיבות (הנתבעות) ולפיה אף כי אמנם נראה כי מצבם הכלכלי של המבקשים אינו מן הטובים, הרי שמחויב בית המשפט בבואו לשקול בקשה מסוג זה גם את התנאי הנוסף הקבוע בתקנות למתן הפטור המבוקש ואשר עניינו בקיומה של עילת תביעה.

לעניין זה טוענות המשיבות כי המדובר בבקשה שאינה מידתית שעה שנתבעות הן, בהיותן אמונות על כספי ציבור, בסכום תובענה מופרז, מבלי שהראו המבקשים עילה לסכומים הנתבעים ומבלי שתמכו דרישתם הגבוהה בכל תימוכין. לעמדת המשיבות אפוא, חסם האגרה הוא אשר יוכל אולי להעמיד את התובענה בפרופורציות המתאימות.

4.סמכותו של בית המשפט לפטור תובע מחובת תשלום האגרה, על אף הכלל הקובע כי לא ייזקק בית המשפט לכל הליך אלא אם שולמה האגרה בגינו, מקורה בתקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007:

"הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה".

מכאן, כי אמנם שניים הם האדנים עליהם יש לבסס את מתן הפטור, האחד מצבם הכלכלי של המבקשים והשני שאלת גילוי העילה.

ראשית ייאמר כי וודאי שאין כל מקום לקבלת הטענה בדבר היות הנתבעות רשות מקומית ומועצה דתית ולפיכך "כיסן עמוק", שכן דווקא משום שהמדובר בכספי ציבור ולנוכח סכום התובענה ורכיבה העיקרי שעניינו בנזק שאינו ממוני הנאמד ע"י המבקשים בסכום המתקרב למיליון ₪, ומאחר וכספי האגרה אף הם כספי ציבור, יש לבחון האם ישנו הצדק לפטור המבוקש.

באשר לטיעון הכלכלי, אף לאחר עיון בבקשה המשלימה מטעם המבקשים עולה כי המבקשים נמנעים מתמיכת טענותיהם באסמכתאות הנדרשות, לרבות אסמכתא לטענה בדבר שכרו של בא כוחם ובאשר לחובות וההוצאות הנטענים של המבקשת 1.

לבד מכך, לא ברור מדוע שכר טרחת בא כוח המבקשים ניתן למימון מכספי התורמים ואילו משמגיע העניין לכספי האגרה נאחזים המבקשים בטענה כי אין מקום להפנות כספי התורמים ל"מאבק משפטי". זאת, בניגוד להלכה הפסוקה לפיה ממילא מוטלת חובה על מבקש הפטור לעשות לגיוס הכספים, אשר הינם כאמור כספי ציבור.

5.אמנם, אין חולק בדבר חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, אולם לא לחינם הותקנו בתקנות התנאים למתן פטור מתשלום האגרה אשר התכלית העומדת בבסיסה הינה מימון ההתדיינויות בבית המשפט, והחובה לשלמה נועדה לשרת את כלל המתדיינים, בפועל או בכוח.

תכלית נוספת היא מניעת הגשתן של תביעות בסכומים מופרזים, וכבר נפסק בעניין זה כי אין לפטור בעל דין מחובת תשלום האגרה אם הגיש תביעה בסכום שאינו סביר ואינו הגיוני. אגרת בית המשפט מהווה מחסום ראשוני מפני תביעות מוגזמות ויוצרת תמריץ בפני התובעים להעמיד תביעותיהם מלכתחילה על בסיס ריאלי.

ר' רע"א 10498/06 מגדלי ישי נ' עירית ת"א-יפו (ניתנה ביום 30.1.07, לא פורסמה), ורע"א 8091/08 בר יעקב נ' היועמ"ש (ניתנה ביום 19.4.09, לא פורסמה).